כל מי שנגינה פורטת על ליבו סביר להניח שילמד לנגן על גיטרה. תחילת הדרך היא תמיד בגיטרה הקלאסית המוכרת לכולנו כשהשלב הבא הוא לעבור לנגן על גיטרה חשמלית השונה לחלוטין בצליליה מהקלאסית. הגיטרה הפכה לחשמלית בשנת 1931 בזכות פיקאפים מגנטיים שיש עליה. תפקידם לתרגם את תנודות מיתרי המתכת לזרם חשמלי. האות המתקבל מהפיקאפים מוזן לתוך מגבר שהוא מוצר חובה לצד כל גיטרה וזאת בשביל להגביר את הצליל. קיימים סוגים שונים של מגברים כאשר הבחירה היא לפי השימוש שנעשה בהם, אם הוא לצורך הופעות זה יהיה מגבר גדול ואם הוא לשימוש פרטי אז הוא יהיה בעל הספק נמוך ומבין אלו שהשכנים לא יתלוננו על רעש חזק מידי. גיטרה חשמלית תקנית היא בעלת שישה מיתרי מתכת הנמתחים לכל אורכה, כיוון הצליל ייעשה עם שימוש במגבר אליו היא מתחברת עם כבל תואם, שינוי אפקטי הצליל בגיטרה שהיא חשמלית נעשים באמצעות שני כפתורי כיוון שיש על תיבת התהודה בנוסף לידית הדואגת לקיצור או הארכת הצליל.
טכניקות נגינה על גיטרה חשמלית
הדגמים הכי פופולאריים של גיטרות בעולם המוזיקה הם מסוג "גיבסון" או "פנדר" וגם הם מחולקים לתתי קטגוריות על מנת שכל אחד יוכל לרכוש גיטרה מבלי שהמחיר יהווה מגבלה לרכישה. כל הגיטרות איכותיות ויכולת להפיק צלילים יוצאי דופן וייחודיים. מטרתו של כל גיטריסט להפיק צליל המיוחד רק לו מתוך גיטרה חשמלית. את הצליל ניתן להפיק באמצעות שילוב בין תיבות אפקטים שמוגדרות מראש. צלילי האפקט של הגיטרה החשמלית הפופולאריים הם: "דיסטורשן" – זהו צליל אגרסיבי המתאים בעיקר למוזיקת רוק ומטאל, פופולארי ושכיח בקרב נגני הז'אנר. "דיליי" או "אקו" – צלילי אפקט הד שנותנים תחושה שיש עוד מישהו שמנגן על גיטרה במקום. יש את אפקט "וואה וואה" – חיתוך הצליל על ידי דוושה עד להיווצרות צליל המדמה דיבור של אדם ואפקט אחרון הוא "פלנג'ר" – צליל המקהלה כפי שהוא נהוג להיקרא וזאת משום שהוא משמיע בעיכוב של כמה דקות את הצליל המקורי וכשהם נשמעים יחד זו הרגשה של כנסייה.
