הנצחה כשמה היא מזכרת, עדות לנצח נצחים של אדם שנפטר, של מעשה גבורה או חרפה, ותזכורת לעולם על אומה שכמעט נמחקה מהעולם. להנצחה פנים רבות ולכל אחת מותרת הדרך שבה הוא רואה לנכון לזכור את אהוביו. אפשר לזכור על פני הכתובים, אפשר לראות באנדרטאות, הקמת גני זיכרון והרשימה עוד ארוכה. בסופו של יום, כל הפעולות הללו באות להפגיש אותנו שוב ושוב עם הצער והאובדן על יקירנו, עם זיכרונות מרגעים אחרים ולהראות ולספר לכולם על גבורתם ועל היותם. לצערנו מדינתנו למודת הקרבות עטורה באתרי הנצחה בכל רחבי הארץ. הרצון להנציח נובע מהרגשות הכי עמוקים שיש לנו כבני אדם בקריאה לא לשכוח את היקרים לנו ואת פועלם למען אחרים, למען המולדת והכאב על אובדנם מאתנו לעיתים בסיבות לא טבעיות ובטרם זמנם כפי שקורה הרבה אחרי פיגועים גדולים שהיו פה ובעולם בכלל.
אתרי הנצחה
אתרי זיכרון ומורשת רבים לנו מצפון ועד דרום אותם אנו פוקדים בעיקר בימי הזיכרון החלים במדינה והם: יום הזיכרון לשואה ולגבורה וביום הזיכרון לחללי צה"ל. בימים עצובים ועמוסי כאב אלו פוקדים רבבות את בתי העלמין ואתרי הזיכרון בכל הארץ מקטן ועד גדול להראות שלא שכחנו אותם ובזכותם אנו עומדים על אדמתנו וממשיכים את מורשתם. אתרי הנצחה הידועים יותר ומומלץ לבקר בהם במסגרת בית ספרית או פרטית לפחות פעם אחת הם: "יד ושם" בירושלים – אתר הרשמי להנצחת זכר השואה בישראל ושנמצא כל הזמן במחקר מאסיבי אודותיה לגילויים חדשים ואיחוד משפחות. מרכזי "יד לבנים" המצויים בכל עיר קטנה וגדולה שפתוחים בכל ימות השבוע לכל דורש שנבנו מתוך כאב האימהות של הנופלים עם קום המדינה שזעקו לבית זיכרון לבנים שלהם שנפלו למען המולדת וכך הפכו מרכזים אלו לבעלי ערך נפשי גבוה עבור המשפחות השכולות שבניהם נפלו והם משמשים היום כבתי תרבות, הנצחה ועזרה הדדית בעיר מגוריהם כאשר על קירות הבית כל משפחה שכולה יכולה להנציח את זכר יקיריה. לזכור זאת חובה, לספר זוהי זכות גדולה והשיתוף לכולם הוא מתנת עולם.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.